הסיפור מתחיל בגילוי ההריון.. הפסקתי עם הנקת הלילה של הקטנה היא בת 1.6 והלילות מאוד קשים. היא לא מוכנה לישון לידי אלא רק עלי. אני מותשת ומחליטה להפסיק להניק בלילה. כמה לילות לא פשוטים וזהו נגמר... אנחנו מתחילים לדבר על הריון נוסף מתוך מחשבה שיקח לו כמה חודשים להגיע..

הוסת איננה סדירה חזרה רק 1.3 אחרי הלידה כך שלא מייחסת חשיבות לכך שהיא לא מגיעה אחרי חודש גם לא אחרי חודשיים..

במהלך שיעור בזום, עםGila Ronel עושות דימיון מודרך על הרחם. ואז עולה השאלה איזה מילה עולה לכן.. ולי עולה אהבה. מחבקת את התחושה הזו וממשיכה בשיעור. השיעור מסתיים ואני אומרת לבן הזוג שאני בהריון. ניגשת לעשות בדיקת הריון והיא חיובית.

הימים ימי סגר כולנו בבית יחד. טוב לי היחד הזה מרגישה עטופה ובטוחה. אין בחילות קשות והקאות כמו בהריונות הקודמים שמחה על השינוי. הולכת לבדיקות ועובדת מהבית. מגיע העת לעשות סקירת מערכות ראשונה מגיעה לבד.. בכל זאת קורונה ומשאירה את בן הזוג עם שלוש הבנות בבית. לפני בבדיקה כולנו מהמרות מה יש לאמא בבטן עכשיו. כולנו אומרות בת חוץ מהילדה השניה אומרת שיש לנו בן עכשיו. מגיע הרגע בסקירה הרופא שואל ומה יש לך עכשיו? ואני בביטחון מלא עונה לו בת. אחרי 3 בנות גם זו בת.

ואז הוא מראה לי ומסמן בעיגול שאבחין שהפעם זה בן. אני המומה, מתרגשת, מבוהלת, מבולבלת. וישר משם נוסעת למפגש עם ההוליסטיות בפארק (אותו שיעור שגיליתי על ההריון). משתפת אותן בבדיקה והן תומכות ומלאות באהבה. מחליטה לעשות בדיקת מי שפיר למרות שכל הבדיקות מעולות. אמו של בן זוגי הגיעה בלילה לפני הסקירה ואמרה שהפעם יש לי בן ושאני צריכה לבדוק אותו. עושה את הבדיקה בחשש מהחוויה שאצל הבכורה הייתה משפילה מאוד.. מגיעה אל רופא מההסדר של מכבי ד"ר יריב אור וזוכה לקבל חוויה מתקנת. רופא מקצועי נעים שלא נבהל כשמספרת שיולדת בבית כמו שילדתי את האחיות שלו.

הימים עוברים מוצאת את המיילדות הנכונות ביותר. כבר בשיחה הראשונית מרגישה בבטן שזה הן. עוד שיחה בזום ויודעת שרוצה שהן יהיו איתנו וילוו את המשפחה בהרחבתה. מקבלת מהן ליווי אחר שונה מקיף ועוטף. Ofrit Pack Aya Fryszer Kraushar Bason Yuval נפגשות כל חודש וחצי בהתחלה לאחר מכן כל חודש ובסוף ממש כל שבוע..

מגיע לו שבוע 36+5 אני בעבודה מקבלת ילדים והורים בבוקר ומגיעים צירים. נשארו לי רק עוד מספר ימים עד שבחרתי לצאת לחל"ד מוקדמת. הולכת לשירותים ובוכה מבינה שאני לא אצליח לשרוד את היום הזה כך. מתלבטת מה לעשות. מתקשרת למיה המיילדת ומחליטה לחזור הביתה. עולה למנהלת שלי בבכי ומבקשת גיבוי והחלפה. יש לי רק עוד שיחת הורים אחת שנדחתה שוב ושוב ואני עצובה שלא אצליח להיות בה. נוסעת הביתה בדרך צירים תדירים שלא נעלמים נושמת ובוכה מבינה שאני לקראת לידה. מעדכנת את המיילדות ואת הבן זוג. מגיעה הביתה מתכנסת והצירים כאן נוכחים כואבים והזמן בינהם מתקצר. מזעיקים את המיילדות הן איתי והשעות חולפות נכנסת לבריכה עם הילדות והצירים ישנם מאמינה שאני עוד מעט יולדת. מנסה ללחוץ להרגיש מה קורה בודקת והצוואר ארוך. מעדכנת אותן והן מבקשות לבדוק עולה למיטה ואז פתיחה של 2 הצוואר אחורי. שוכבת במיטה והצירים מתרחקים עד שנעלמים.מבינה שזה הייתה אזעקת שווא הן הולכות ואני מפורקת מותשת עצובה ולא מבינה מה קרה. באף לידה לא היה לי יום של צירים ולא ילדתי בכל אחת מהלידות ברגע שהתחילו הצירים הם התקדמו ללידה.

מתחילה לאבד אמון בגופי, ביכולת לדעת ללדת. הימים עוברים ואנחנו בקשר יומיומי ומגיע לו ערב ובו המון צירים כואבים מתלבטת האם לבקש שיבואו או שזה עדיין לא זה. מתלבטת איתן ומחליטות שאחת תגיע להיות איתי ואם זה יתפתח כולן יצטרפו. מיה מגיעה בודקת פתיחה 2 הדופק נהדר ויש צירים. מנסה לנוח והם מתחילים להתרחק מיואשת אחרי כמה שעות מתייעצות שוב ומיה הולכת. מבולבלת עוד יותר ומרגישה שיש כאן שיעור שהעובר הזה בא להעביר אותי. מרגישה שמשהו כאן תקוע ולא נותן לי להתקדם ללידה. מתייעצת עם הדולות ההוליסטיות מה הן חושבות מקבלת המון מחשבות ותמיכה ושתי שיחות עוטפות שעוזרות לי לעשות סדר בכל הבלאגן. נושמת ומחכה ללידה.. כולן נולדו בין שבוע 38 עד 39.. והנה מגיע לו שבוע 40. וגם הוא חולף עולה לתל השומר להריון עודף ב40+2 עוברת בכל התחנות יש הערכת משקל גבוהה מבקשת שיבדקו שוב וגם שיעשו הערכה ידנית מורידים את הערכה מ3900 ל3700. במוניטור מכירה הריונית מקסימה מתחברות ומדברות וזוכה בחברה לחופשת הלידה. מגיעה לרופאה היא מבקשת לבדוק אותי אני מסכימה. כל הזמן אני עם צירים המוניטור מראה אותם אבל אני בהקשבה לגוף ואלו עדיין לא צירי לידה. היא שואלת האם אני מרשה שתעשה סטריפינג. אני במחשבה שרוצה לסיים את ההריון רוצה שהוא יגיע מסכימה ולא מתייעצת קודם עם המיילדות.. הרופאה ממליצה שאכנס לחדר לידה אחרי הסטריפינג הפתיחה כבר 3 והצוואר מחוק ורך. אני מחייכת ואומרת שאשוב כשיגיעו צירים מקדמי לידה. בוחרת לא להיכנס לדיון על לידת הבית וללכת. באוטו מתקשרת למיילדות כולן עולות לשיחה ואנחנו עושות שיחה מרובעת. על ההחלטה לעשות סטריפינג על התערבות לא נחוצה על אמונה בגוף שלי, על אמונה בליווי שלהן אותי. משהו שם משתחרר ושם באוטו באמצע הרחוב אני בוכה בלי שליטה בוכה ומתפרקת. יושבת עד שמצליחה להירגע ואז נוהגת הביתה מבטיחה בשיחה לעדכן יותר. הצירים מתחזקים אבל עדיין לא מספיק תדירים. מתקלחת ונחה קצת. אחר הצהריים הצירים מתגברים הבית חשוך ואני עם הבנות מתרגשות שמשהו מתחיל. פתאום צלצול בדלת ואמא שלי מגיעה. בבת אחת הכל נעלם הכל נסוג אחורה. אני עצובה ודואגת. מחליטה לאפות עוגה יחד עם הבכורה. למחרת זה יום ההולדת שלי ולא יודעת אם אספיק לאפות אם הצירים יתחזקו. היא משחקת קצת עם הבנות והולכת. החצי שמכיר אותי מחשיך את הבית שם שירי לידה והאקסטוצין מתחיל לעלות. אני רוקדת עם הילדות הצירים מתגברים נעה על הכדור. מתחיל להיות מאוחר בשבילן מבקשת שיעלו לישון ומבטיחה שאעיר אותן אם תתחיל הלידה..הן נרדמות. הבית רגוע והצירים מצטופפים. מדברת עם המיילדות הן הבקשות שאתזמן צירים (מה לי ולתזמון? אף פעם לא תזמנו). בראש רצות מחשבות "הן לא מאמינות לי?" "מה זה שוב אזעקת שווא?". נושמת עמוק ונותנת מקום לכל הרגשות. שמנו פרק בסדרה אהובה אוכלים יחד וצופים. הצירים ממשיכים אני צריכה להתפנות קמה ומיד מגיכ ציר כל דקה מתקשרת למיה מעדכנת מתחננת להיכנס לאמבטיה להקלה עד שהן יגיעו עד הבריכה תתמלא. הן מבקשות שלא שולחות אותי למקלחת. מזרימה מים חמים ומיה מגיעה מבקשת שאצא בודקת פתיחה. פתיחה 2. מוזר לי מאוד קמה לאמבטיה כמה צירים שלא מצליחה להירגע הציר גם בבטן וגם בגב אין רגיעה. מסתחררת מהאדים והחום. מיה איתי אני על האסלה אבל כלום לא יוצא. עולה למיטה והצירים כואבים מתחיל להיות לוחץ.. פתאום עוד ידיים לוחצת לי בגב ידיים נוספות מטלטלות אותי. אני מבועתת פחד מצמית. מרגישה שהולכת למות. אומרת שלא מסוגלת שמפחדת מידיי ישר עונות לי שאני מסוגלת אני עושה את זה. איה מניחה רטיה חמה שמרגיעה את הכאב והלחץ. לוחצת ומבקשת שיעירו את הבנות. הבכורה מתעוררת ובאה. אני לוחצת ופוקעת את המים לחיצה נוספת והראש יוצא עוד לחיצה והגוף מחליק. כך הוא בחר להגיע באינטנסיביות במהירות ובמיטה. שעה אחרי שהמיילדת הגיעה. נולד 3550 פחות ממה שהעריכו אותו. אני מרימה אותו והכל נעלם ונרגע. הגדולה מאושרת לידי בן הזוג הגיע בדיוק לצירי לחץ. יושבת על המיטה נינוחה לא מאמינה שהוא כבר כאן. שואלת מה השעה מגלה שאחרי חצות. הוא הגיע ביום הולדתי. המיילדות עוזרות לי להתקלח דואגות שאשתה ואוכל. האמצעית התעוררה וחתכה את חבל הטבור כמו שרצתה. הקטנה התעוררה והחזיקה אותו בהתרגשות. הולכת לישון בבית בהתרגשות ולוקח זמן עד שכולנו נרדמות